<h1>שיטה לא נודע למי — ביצה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
[ביצה י"ב ע"א] וקימא לן דיום טוב צריך עירוב תחומין ואין צריך עירוב (הוצאה) [חצירות ושתופי מבואות], אבל יום הכפורים צריך אפלו עירובי חצירות ושיתופי מבואות כשבת, דתניא [עירובין ל' ע"ב] אמרו [להם] בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים אע"פ שחייב בתענית ואסור לו לאכול, כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, שמעינן מינה דבין בית שמאי [ובין] (ו)בית הלל כולהו סבירא להו דמערבין לגדול ביום הכפורים עירובי תחומין ועירובי חצרות כשבת וכן הלכה. פיר'. צריך עירובי תחומין (דכלא) [דהלא] אסור לילך חוץ לאלפים אמה (ו)אם לא הניח עירוב לסוף אלפים אמה כדכתבינן בשבת. ואינו צריך עירוב הוצאה אלא מותר להוציא ביום טוב כל מידי שיש לו תורת כלי עליו מרשות היחיד לרשות הרבים וכל שכן מרשותו לרשות חבירו. עירובי חצירות, היינו כגון חצר שיש בה שני בעלי בתים שכל אחד ואחד יש לו בית מיוחד לאכול בו, אבל החצר שלפניהם הוא משותף שכל אחד ואחד רשאי לעשות בו חפצת נפשו, ובשבת אסרינן לכל אחד ואחד להוציא לחצר כלים שהיו בבתים בעת שנכנס השבת משום דכל אחד ואחד אוסר על חבירו, וכן כלים ששבתו בחצר אסור להכניס בבתים אלא כלים ששבתו בבתים [בבתים] לבדם, וכלים ששבתו בחצר (כחצר) [בחצר] לבדו, עד שיעשו עירוב בין שני בעלי הבתים, וכיון שעשו עירוב נעשו שניהם או אפלו הם מאה כאיש אחד והעירוב הוא בפת ולא ביין. וצריך שיעמידנו בבית אחד מהן ולא בחצר אע"פ שיהיה שמור שמה. ושתופי מבואות כגון שתי חצירות אחת במזרח המבוי ואחד במערב המבוי וכל חצר וחצר יש שם בעלי בתים וכל אותן שבמזרח עירבו עירובי חצרות לעצמן ואותן של מערב עירבו (עירבו) [עירובי חצרות] לעצמן, אבל לא נשתתפו אותן של מזרח עם אותן של מערב, אסור להוציא כלים ששבתו בבתי המזרח למבוי, וכן אותן של מערב, אבל כלים ששבתו בהכנסת שבת בחצר מזרח ומערב מותר להוציאן במבוי, וכן כלים ששבתו במבוי מותרין להוציאן ולהכניסן לחצר של מזרח ומערב דמבוי וחצר רשות אחת הן, וכיון שנשתתפו אותן של מזרח ומערב מותרין להוציא מזה לזה דנעשו כולם איש אחד. והשיתוף הזה ראוי להיות מיין, ומותר להניחו אפילו בחצר שבמבוי כדי שיהיה שמור שמה, ואע"פ שנשתתפו עם אלו אותן שבמערב ביין, אכתי צריכי עירוב אותן בתים עם אותן שבמזרח לעצמן וכן אותן שני בעלי בתים שבמערב לעצמן דאין סומכין לעירוב במקום שיתוף אלא צריכי שניהם כדי שלא ישתכח תורת עירוב. ובפחות משני החצרות ובכל חצר וחצר שני בעלי בתים לא משתתפי, ואפילו מצד מזרח עד עשרה בתים וכל אחד ואחד שפתוח למבוי ואינו פתוח זה לזה וכן מצד מערב פתוחין למבוי ואינן פתוחין זה לזה לפי שאינן ראויין לעירוב כיון שאינן פתוחין זה לזה. ואם בחצר מצד מערב איכא שני בעלי בתים (עירובו) [ועירבו], ואין עוד עירוב בכל בתי המבוי, כמו כן נמי [אינו] ראוי אותו מבוי לשיתוף, ואין יכולין לערב דרך המבוי חוץ מן השיתוף לפי שאין עירוב מועיל אלא בחצר ולא במבוי שניתר בלחי וקורה. חיבור [רמב"ם פ"א מהלכ' יו"ט ה"ד], כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה שמתוך שהותרה הוצאה [ביו"ט] לצורך [אכילה] הותרה שלא לצורך [אכילה]. לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות, וכן מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה, ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון אריגה וכתיבה ובנין וכיוצא בהן. [רמב"ם פ"ח מהלכ' עירובין ה"ד] כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת כך אסור ביום טוב וביום הכפורים, וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב כך המוציא ביום הכפורים חייב, אבל ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות, לפיכך מערבין עירובי חצירות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת, ומערבין עירובי תחומין ליום הכפורים ולימים טובים כדרך שמערבין לשבת.
